ישבתי זמן רב מול המחשב בדילמה מה לכתוב לכן,
זה סיום של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה.
חווינו יחד דברים רבים...
נסיעה באוטו לקצרין (לפאב סבתא, לבורגר ראנץ, לפיצה או סתם להוציא כסף), לחמת גדר, חיספין, או סתם להסתובב ולהעביר יחד עוד הפסקת צהרים.
את החודש הראשון בשנת הלימודים שנסעתי לחתונה של בן דוד וביקשתי ממכן לכתוב לי דברים לטיסה, אני לעולם לא אשכח את המכתבים המדהימים האלו ובהזדמנות זו רציתי לומר לכן תודה מעומק ליבי!!!
כמו כן, ה"מנגל" ומסיבת ההתפעה של ליאת בחיפה, חגיגת היום הולדת של שרמן (פרינססה בשבילי לעולם ועד) ושל שימרית בקצרין. נגינת הגיטרות שהתנגנה ללא סוף במדרשה (בעזרת אסתי, מיכל וכו'), הסרט אצל לנדס, ה"קפיצה" הספונטנית לחרמון (לנדס, תניה ואוריה), הטיול לבריכת האירוסים (ד"א תודה ששכנעתם אותי לבוא!), שבת עם החלפת משלוחי המנות בין הדירות, מסיבת הפורים, הטיול לואדי (עם ליאת, נעמי מילר ואדווה) וכמובן הבלגיות שהגיעו אלינו לביקור יום העצמאות.
את גוש קטיף לא אשכח גם המון זמן, איך שהגעתי וגיליתי לצערי שהאוטובוס של נוב פנה חזרה לגולן בכיסופים.
לצערי לא חוויתי איתכן את שבועות ואת ההכנות לשבת הורים, אבל ברצוני לומר לכולן השבת הייתה מדהימה וכל הכבוד על הארגון.
מוזר לי לחשוב על השנה שעברה ולא תחזור עוד לעולם,
באתי למדרשה כבת ממשפחה עם שלושה אחים וכבת יחידה, אני יוצאת מהמדרשה עם שלושה אחים ועשרים וחמש אחיות ועל זה תודה לכל אחת מכן, על זה שהייתם שם בשבילי בכל הזמנים הקשים, המשברים וגם בזמנים היפים.
במשפט אחד - אני מקווה שהחברות ביננו תישאר ותשמר לנצח, ושלעולם לא נשכח את כל מי שעברה איתנו את אחת השנים היפות בחיינו!
שמרו על עצמכן ותהיו בקשר
מתה עליכן
טליה
