ויהי מקץ שנתיים ימים

מאת ג'רמי היימן

 

החלטתי לשתף אתכם במחשבות שלי כמו שהן עלו לי בראש לפני האזכרה, בלי עיבוד.

 

"ויהי מקץ שנתיים ימים" – שנתיים ימים בלי טליה.

 

שנתיים ימים בלי הטלפונים לאיחולי "שבת שלום" ביום שישי

שנתיים ימים בלי הצחוק המתגלגל והאהבה בלי קץ

שנתיים ימים בלי ביקורים באמצע השבוע וצ'ופרים לאחיינים

שנתיים ימים בלי מישהי שתזכיר לנו את ימי ההולדת של כולם וגם את שלה

שנתיים ימים בלי להתפעל מיכולת ההתמודדות והרצון להצליח

 

אבל יחד עם זאת – שנתיים ימים של חזרה לשגרה…

 

חזרה לחיים רגילים, פחות או יותר - משפחה, עבודה, חברים.

חיים רגילים שמכסים על הלם כבד המוחבא עמוק עמוק בפנים.

הלם שמשפיע על כולנו – האחים, ההורים, הדודות, הגיסות, האחיינים, החבר, החברים, הקרובים והרחוקים – עולם ומלואו של אנשים.

 

על מי מאיתנו במודע ועל מי בתת מודע.

על מי מאיתנו יום-יום ועל מי לעיתים רחוקות יותר.

 

וכל דיווח בחדשות על אובדן של חיים – ממלחמה, ממחלה קשה או מעוד סתם תאונה – כבר מדבר אלי אחרת לגמרי מאשר קודם. צובט אותי בפנים ומחזיר לרגע בו קיבלתי אני את הידיעה הבלתי אפשרית.

 

ואני רוצה לשאול אתכם – האם יש הבדל בין אובדן חיים אחד לשני?

האם מוות במלחמה הוא טרגי יותר, או פחות ממות על הכביש או ממות בתאונת עבודה?

הרי חייו של כל אדם באשר הוא אדם הינם עולם ומלואו, אז למה יש אצלנו במדינה מתים ששוים יותר ומתים ששוים פחות?!

ואם תאמרו לי – טוב, ברור, חייל שנהרג במלחמה, נהרג למען המולדת, זה לא אותו הדבר כמו אזרח הרוג בתאונה, אז אשאל אתכם – האם ידעתם שרוב החיילים המתים, לא נהרגו בקרב אלא מסיבות אחרות כמו תאונות, מחלות והתאבדויות? כשאנו עומדים דום ביום הזכרון – זה גם עבורם. אבל עבור הרוגי תאונות הדרכים ותאונות העבודה אין יום זיכרון והמדינה לא מכבדת את זכרם בטקסים ובצפירת דומיה.

 

אבל השאלה כאן היא עמוקה הרבה יותר –

למה על עובד זר שנופל מפיגום ונהרג לא שומעים דבר?

מדוע מוות של אדם אחד בתאונה ועוד אדם בתאונה אחרת ועוד אחד בתאונה שלישית נכנסים לסטטיסטיקה בלי לגרום לשום תהודה, אולם תאונה אחת שבמקרה קטלה שישה אנשים בבת אחת גורמת לתהודה תקשורתית כה גדולה למרות שהיא לא משנה כמעט כלום בסטטיסטיקה השנתית?

 

מדוע אנחנו כחברה מקדשים מתים מסוג מסוים ואילו מתעלמים מכל היתר שהיו גם כן אנשים צעירים ויפים ומוכשרים ועתידם לפניהם?

 

אלה השאלות המנקרות בליבי כבר שנתיים ימים.

אני מצטער, אבל אין לי תשובות טובות, לפחות בינתיים.

 

זה מה שהמוות של טליה עשה לי.

 

 

 

 

דף פתיחה

סיפור חייה של טליה

התאונה

זכרונות מטליה

·    תמונות

·    קטעי קול ווידאו

·    דברים שכתבה

·    סיפורים וזכרונות

הנצחה

·    ארועים

·    כותבים לזכרה

·    הוקדש לזכרה

·    קרן טליה למען ילדים

פורום

קישורים רלוונטיים