בס"ד                                                                                                     כח אדר תשס"ה

 

טליה,

אני כבר חודש מתאפקת לא להרים טלפון ולראות מה שלומך. אבל שוב כולנו פה מתאספים לכבודך, ותראי כמה אנשים יש פה...

החיים שלנו מההתחלה היו שזורים אחת בשניה. אחת התמונות הראשונות שלנו היא כששתינו תינוקות שוכבות אחת ליד השניה וכולם היו חושבים שאת זו אני ואני זו את...

ואחר כך זה המשיך הלאה עם כל החגים, כאשר כל שנה היינו עושים את ליל הסדר וראש השנה יחד, ומה שבטוח שאף פעם לא היה רגע משעמם..היינו מחפשות יחד את האפיקומן, משגעות את כולם עם עסקים איך נוציא מתנה יותר טובה ולא מוותרות עד שקיבלנו מה שרצינו, ולעיתים כשהייתי מתחילה לדבר יותר מידי- דאגת להשתיק אותי... ואף על פי שבגלל שברוך ד' שתי המשפחות שלנו גדלו, בשנים האחרונות מנהג החגים קצת נהרס- אני עדיין לא מעכלת את העובדה שמעכשיו אף פעם לא תחגגי אתנו יחד את החגים.

אחרי  שאמרו לי שיותר לא אזכה לראות אותך התחילו לרוץ לי סיפורים שונים והמון חוויות שהיו לנו יחד. אחד הסיפורים שמלווים אותי כבר מגיל 12 הוא מקרה שאני לא יודעת אם הרבה שמו לב אליו, אבל אני יודעת שאני למדתי ממנו עליך המון ועל איך צריך להיות.

אני זוכרת שכשהיינו בנות 12, ומישהי הייתה קצת עצובה וקצת בצד, ואת החלטת שלפחות לבת מצווה שלה תשקיעי המון ותעשי כל מה שאת יכולה בשביל לשמח אותה- כי פשוט ככה היית. ובאמת ארגנת שם את המסיבה ורקדת והשתוללת וקנית מתנות- העיקר כדי לשמח..

ובמשך כל זמן ההלוויה כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה כמה אנשים יש פה, וכמה חברים רכשת ודאגת להם, וזה באמת מה שאפיין אותך הכי הרבה- החברותיות. לאן שלא הלכת- תמיד מצאת לך חברים ותמיד דאגת שלהם יהיה טוב ושמח. וכל כך קשה לי לחשוב שאיבדתי חברה טובה שיותר אני לא אזכה לראות אותה.

אני זוכרת איך כשאמרתי לך שאני מתחתנת כל כך שמחת וישר התקשרת אלי, ובאמת ידעתי שזו משמחה ואהבה אמיתית. כי אף על פי שלא היינו מדברות כל יום ואפילו לא כל שבוע- תמיד דאגנו להתעדכן דרך האמהות שלנו על מה שקורה אחת לשניה.

נזכרתי גם איך נלחמת עם הצבא כדי שתוכלי לשרת, ואיך נלחמת עם בתי הספר כדי שתוכלי לעשות בגרויות, ואף פעם לא הקלת עם עצמך- תמיד ידעת מה את רוצה ועשית הכל בכדי להגיע לזה. וגם במדרשה, אפילו שהיה קשה- עשית את זה כי "זה חשוב ואת זה אני רוצה" כמו שהיית אומרת לי.

אני זוכרת גם את החתונות של ג'רמי, בנג'י ודורון, איך כל פעם זה היה האושר הכי גדול בשבילך, איך התגאית כל כך באחים שלך, איך כל חתונה הייתה בשבילנו השתוללות מחדש- העיקר לעשות שמח. ואז כשבאו האחיינים- רק נוסף האושר. הפלאפון שלך היה מלא תמונות שלהם, ובכל הזדמנות נסעת כדי לראות אותם.

ואני חושבת עכשיו על זה שאני לא אזכה לרקוד בחתונה שלך, אף על פי שכבר הייתם ממש קרובים לכך, ואני כל כך עצובה על זה.  

תמיד אחרי שמישהו מת אומרים שעכשיו יותר טוב לו, ואני בטוחה שטוב לך עכשיו, אבל אני רק חושבת על זה שבטח את שם למעלה מארגנת שם עניינים, גורמת לכולם לחייך ולהנות- כי ככה היית, וזה באמת הזיכרון הכי חזק שלי ממך.

אז אני מקווה שאת מסתכלת עלינו עכשיו, ויודעת כמה אנחנו מתגעגעים אליך, וכמה אנחנו אוהבים אותך. ואני מקווה שאת סולחת לי על כל הדברים שעשיתי לך בחיים ומבטיחה לך שבחיים אני לא אשכח אותך.

 

טליה,

אני לא מאמינה שצריך להיפרד ושיותר לא תהלכי פה על הארץ, אבל לפחות תהיי בטוחה שכל אחד מהאנשים שפה לוקחים אותך איתם כל יום, אני יודעת שאני כן. אני לוקחת איתי את החום והאהבה שהיית מרעיפה על כולם, אני לוקחת איתי את השמחה והאופטימיות שתמיד נצצה מעינייך, אני לוקחת איתי את הכוח להלחם על הדברים החשובים ולא לוותר לעצמי גם ברגעי משבר, אני לוקחת איתי אותך איתי לכל מקום- תמיד!     

.

דף פתיחה

סיפור חייה של טליה

התאונה

זכרונות מטליה

·    תמונות

·    קטעי קול ווידאו

·    דברים שכתבה

·    סיפורים וזכרונות

הנצחה

·    ארועים

·    כותבים לזכרה

·    הוקדש לזכרה

·    קרן טליה למען ילדים

פורום

קישורים רלוונטיים