Talia – I look around at so many faces, so many friends, family, Jeremy, Benjy, Doron, Mummy …….. so many tears….so many kaddishim …..Why? Why? Why ???

21 years together smashed apart by a reckless army ambulance driver.   

Yes, I am angry - there are 17 associations working for road safety & 500 fatalities but there is still no money to set up a separate road safety authority.

We all miss you terribly, your bounding enthusiasm to enjoy life , to celebrate & make everyone happy, the birthdays and half birthdays you celebrated on both Hebrew & loassi dates–you had so much to give & so much to live for .

You had faith, you had found a treatment to control your psoriatic arthritis & you started to study & at last to show your true potential.

Well one careless mistake by someone else changed everything.

However you know something Talia – we will not let your memory be erased into the dust. For  “they that sow in tears shall reap in Joy”

As Jenny my sister said you will stay forever young because we shall build a living memorial in your memory to bring joy to many children.

I remember how in the last year of your life you would come home exhausted from Midreshet Nov or from the Mcllala in Ariel & sink into an armchair in front of the television with pasta & tomato sauce. Or how you would rush before Shabbat to concoct your version of Gail’s chocolate mousse which you so much adored to make for us.

I look around at all these graves of people who have lived out their lives to the full & I wonder with many around me where G-d was on that fateful March morning. I now know it is a question we cannot answer. We say Barooch Dayan Emet .

Talia, you may not be with us physically but your soul will be with us forever.

Marilyn & I will always have 4 children even though we always have to explain where you are to the security staff when we fly overseas from Ben Gurion airport.

We shall give our grandchildren the hugs with which you left us.

We shall never forget you.

טליה - אני מסתכל מסביב בהרבה פנים, הרבה חברים, משפחה, ג'רמי, בנג'י, דורון, אמא......המון דמעות.......הרבה קדישים.........למה? למה? למה???

21 שנים ביחד נהרסו על ידי נהג אמבולנס צבאי בנהיגה במהירות מופרזת.

כן, אני מאוד כועס – יש היום 17 עמותות שפועלות למען בטיחות בדרכים עם 500 מקרי מוות כל שנה אבל עדיין אין כסף להקים רשות ממשלתית מתאימה.

את חסרה לנו נורא........ התלהבות שאין לה גבול ליהנות מהחיים, לחגוג ולשמח את כולם.. ימי ההולדת כאשר חגגת גם את התאריך העברי וגם את הלועזי....היה לך כל כך הרבה לתת ולחיות.

היתה לך אמונה. סוף סוף מצאת טיפול לשלוט על דלקת הפרקים של הפסוריאסיס והחלטת להתקדם עם הלימודים ולהראות לכולם את הפוטנציאל האמיתי שלך.

אבל טעות רשלנית על ידי מישהו אחר שנתה את הכול.

את ידעת מה, טליה?

אנחנו לא נאפשר שהזיכרון שלך ימחק באבק...........שהרי - "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו".

כמו שג'ני אחותי אמרה - את תהיה צעירה לעולם מפני שאנחנו ננציח אותך במשהו חי שישמח ילדים רבים.

אני זוכר איך בשנה האחרונה בחייך כשהיית חוזרת הביתה ממדרשת נוב וממכללת אריאל מותשת היית שוקעת בכורסה מול הטלוויזיה עם קטשופ ופסטה. או כיצד בערב שבת היית אוהבת להכין לנו את מוס השוקולד של גיאל, בגרסה שלך.

אני מסתכל מסביב בקברים של אנשים שחיו עד זקנה ושואל את עצמי איפה היה השם בבוקר הגורלי במרץ אחרון. עכשיו אני יודע  שזאת שאלה בלי תשובה. נצטרך לומר ברוך דיין אמת.

טליה, את לא איתנו באופן פיסי אבל רוחך תישאר איתנו לנצח.

למרילין ולי יהיו תמיד 4 ילדים, אפילו כאשר אנחנו טסים לחו"ל וצריכים להסביר לאנשי הביטחון בשדה התעופה בן-גוריון איפה את נמצאת.

אנחנו ניתן לנכדים את החיבוקים שהורשת לנו

אנחנו לא נשכח אותך

יהי זכרך ברוך