בס"ד

                                       כ"ח אדר ה'תשס"ו

 

 

 

כתבו: רבקה בראון ושלום-רם דערי

 

לפני שנה בדיוק – שבועיים לפני פורים,

טליה אסתר היימן נפרדה מאיתנו והשאירה אותנו עם טעם מר, למרות המצווה להיות בשמחה עליה כל-כך הקפידה ושמרה.

כאשר קראנו את המגילה, ועל אסתר המלכה, נזכרנו בטליה חברתנו הטובה.

טליה אסתר הוא שמה המלא.

היא נהרגה בחודש אדר – חודש אשר מרבים בשמחה, וכל מי שהכיר את טליה ידע עד כמה היא בחורה מלאת שמחה וחן.

 

מתוך המגילה: "והנערה יפת תואר וטובת מראה". (פרק ב',ז')

עיניה התכולות ויופייה החיצוני שָבוּ מיד את כל מי שהסתכל עליה, אך כולנו נפעמנו מיופייה הפנימי ונִשאבנוּ לפנימיות ולטוב שקרנו החוצה.

"ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". (פרק ב',ט"ו)

 

"והעיר שוּשן צהלה ושָמֵחָה". (פרק ח',ט"ו)

טליה אהבה לחגוג, וכל דבר היה סיבה למסיבה, עדיף כמה שיותר גדולה ואם אפשר בהפתעה.

לקבל מטליה מתנה זה עניין שבשגרה, כל תאריך או מְאוֹרָע דאגה לציין ולא שכחה.

"והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מתנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". (פרק ט',כ"ב)

"ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי". (פרק ד',ט"ז)

הדבר החשוב ביותר לטליה הוא ללא ספק המשפחה והחברים, תמיד רצתה שנהייה שמחים ומאושרים, וכדי שנרגיש טוב ולא ניפגע היתה מוכנה לתת את כולה.

להקשיב לייעץ וגם להתווכח, עד שהצדק ייצא לאור – והעיקר זה לנצח, אם בהתערבות סתמית עם חברים או בעניינים יותר משמעותיים.

"הנה בית המן נתתי לאסתר, ואותו תלו על העץ – על אשר שלח ידו ביהודים". (פרק ח',ז')

 

"קִיימוּ וקיבלו היהודים עליהם... להיות עושים את שני הימים האלה כִּכְתָבָם וכִזמנם בכל שנה ושנה". (פרק ט',כ"ז)

בשנה האחרונה טליה מלווה אותנו בכל רגע כמעט, בייחוד בצעדה על הים הכחול או כאן אל מול הכרמל הירוק.

הורייך ומוקירייך הקימו עמותה שנקראת "קרן טליה", שתמשיך להילחם למען זכויות של ילדים עם ליקויי למידה או פסוריאזיס.

הנושא היה קרוב מאוד לליבך, וניתן להבין ולחוש את כאבך מהמכתב שכתבת לוועדת הכנסת לפני לכתך.

"ותיכתוב אסתר המלכה בת אביחייל ומורדכי היהודי את כל תוקף, לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית. (פרק ט',כ"ט)

 

אז אנחנו כאן בשביל להמשיך את דרכך, ובשבילך – כשם שהיית בחייך בשבילנו.